החלטה בתיק ת"א 12626-06-09

בקשה לביטול פסק דין שניתן באין התייצבות.

1. בין התובעים לבין צדדים שלישיים התנהלה תביעה בשאלה למי זכות הבעלות  במקרקעין מכוח הסכמים נוגדים. בתביעה ניתן פסק דין ב 27.4.11 בביהמ"ש המחוזי (כב' השופט אליקים) . התובעים זכו באותה תביעה מול הצדדים השלישיים, ונפסק כי הם שזכאים להירשם כבעלי המקרקעין (ת.א. (חי') 702/08). הנתבע מסר שהוגש ערעור על פסק הדין. 

2. הנתבע הוא מי שהתקשר בהסכם שכירות עם חלק (שניים) מיחידי אותם צדדים שלישיים  ביחס למגרש שבמקרקעין. על פי ההסכם שצורף  מיועדת השכירות לאחסנת חומרי בנין שבעסקו של הנתבע (עסק  לשיווק חמרי בנין). ההסכם נושא תאריך של 25.6.05, ומסתיים ב 31.5.09. ההסכם כלל תקופת אופציה בת שנה.  כתב התביעה מציין שההסכם "נחת"  לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים שבין התובעים לבין הצדדים השלישיים.

3. התובעים התריעו בנתבע במכתב מיום 20.1.09 כי רכשו את מקרקעי המריבה  בהסכם מיום 8.6.08 , וכי הם מתריעים שלא יחדש השכירות עם מאן דהו מלבדם, ככל שיחפצו בכלל בחידוש, וכן שהם רואים בו אחראי לתשלום דמי שכירות להם, החל מה 8.6.08, בסכום דמי שכירות חודשיים שקבעו.

4. תשובת ב"כ הנתבע מיום 29.3.09  היתה כי אין הוא מעונין להיכנס למחלוקת שבין הצדדים הניצים על זכות הבעלות , ולפיכך מבלי להודות בכל טענה, אין הוא מתכוון לחדש את החוזה, אלא לפנות את המגרש ב 31.5.09, וכי עד לתקופה זו, אין הוא חב בכל דמי שכירות לתובעים.

אלא שהנתבע לא פינה המקרקעין ב 31.5.09 או בכלל, ובחודש יוני 2009 הודיע על כוונתו לחדש את השכירות מול הצדדים השלישיים לתקופה ממושכת (מה שנטען שבוצע בינתיים, בהסכם שכירות מול אותם שניים מיחידי הצדדים השלישיים , עד מאי 2012). הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובעים מעלימים הליכים מביהמ"ש כמו הליך של צו מניעה שהוגש אף נגדו כמשיב ונועד למנוע ההתקשרות מולו בהסכם השכירות. טען - אך לא צירף בעצמו דבר וחצי דבר.

5. התביעה בפני הנה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים. הכותרת של סדר דין מקוצר  - נמחקה, לאור אי קציבות הסכום של דמי שימוש ראוי ובאין תגובה של התובעים. ניתנה הנחיה לנתבע להגיש הגנה - הנחיה שקוימה כאמור.

6. בישיבה מיום 26.5.11 הודיע ב"כ התובעים כי אין בעיה לתת לנתבע ארכה של חסד לפינוי בת חודשיים ולקבל פסק דין המחייב בפינוי מעבר לתקופה זו, אך זאת מבלי לייתר תביעה כספית בגין דמי שימוש ראויים, לשמה התבקשה בעל פה  בקשה לפיצול סעדים.

ב"כ הנתבע מצידו, הודיע כי למרות שמרשו התקשר עם צדדי ג' בהסכם שכירות נוסף עד מאי 2012,  הוסמך להתפשר לגבי משך התקופה בה ישהה מרשו בנכס, והוא מבקש 4 חודש; אך לא יסכים גם לפיצול הסעדים שמשמעו תביעה כספית עתידית. באין הסכמה - ביקש לנהל ההליך בכל המחלוקות.

7. הוריתי על הגשת תצהירים (התובעים - לבקשתם - חויבו בזמן מקוצר של 10 יום, והנתבע בתוך 30 יום נוספים. קבעתי ישיבת קדם נוספת ליום 14.7.11.

תצהירי התובעים הוגשו באיחור קל ב 13.6.11, וב 20.6.11 הוגשה בקשת דחיה ע"י ב"כ הנתבע, לפיה לא התקבלו התצהירים וממילא ראוי לחכות להכרעה בביהמ"ש העליון למידה ותתקבלנה טענות צדדי ג' בערעור - אותם צדדי ג' מהם שכר הנתבע את המגרש. נתתי החלטה שאזכרה דבר הגשת תצהירי התובע, וב 23.6.11 נתתי החלטה נוספת , על בקשת דחיה נוספת של הנתבע מאותו יום.

קבעתי שהנתבע  יגיש תצהיריו בכל מקרה, כדי שאם ידחה הערעור בביהמ"ש העליון, יהיו בתיק תצהירים. עוד ציינתי כי גרסתו העובדתית של הנתבע אינה אמורה להשתנות כפונקציה של ההכרעה בערעור. לא דחיתי הישיבה. קבעתי שהתובעים יגיבו תוך 10 יום לבקשה לדחית מועד ולהקפאת הדיון כאן עד להכרעה בערעור (אך כאמור - מבלי שהדבר יעכב הגשת תצהירי הנתבע).

התובעים התנגדו לדחיית המועד וציינו כי אין להם התנגדות שתצהירי הנתבע יוגשו עד יום לפני מועד הדיון. לטעמם - סיכויי הערעור של הצדדים השלישיים  נמוכים, ותכלית הערעור  טקטית - לאפשר לנתבע פרק זמן נוסף שבו יוכל להוסיף ולעשות שימוש בנכס.

8. ב 3.7.11 הוגשה על ידי התובעים בקשה כתובה לפיצול סעדים , והוריתי על תגובה בתוך 10 יום. החלטתי שוגרה בפקס לב"כ הנתבע ב 4.7.11. באותו מועד גם נתתי החלטה נוספת שדחתה בקשת הנתבע לדחיית מועד, וקבעה שקדם המשפט בעינו עומד. החלטתי זו שוגרה לב"כ הנתבע ב  5.7.11. בבקשת הביטול אין טענה שההחלטות לא התקבלו.

 תגובה לבקשה לפיצול סעדים (שהיה צריך להגיש עד 13.7.11) לא הוגשה, וגם תצהירי הנתבע לא הוגשו.

9. לישיבת ה 14.7.11 לא התייצבו הנתבע או בא כוחו. ב"כ התובעים ביקש פסק דין. היות והתביעה נתמכה בתצהיר שהוגש, ניתן היה לראות בה כמי שהוכחה ברמה הראייתית הנדרשת לצורך תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, במה שקשור לסעד הפינוי. ביחס לסעד הכספי של דמי שימוש ראוי, לא ניתן היה לטעמי ליתן לטעמי פסק דין, לאור העובדה שלא הוגשה חוו"ד שמאית. ב"כ התובע הודיע אפוא כי הוא מסתפק בבקשתו לפיצול סעדים. ואכן ניתן היתר לפיצול סעדים במה שקשור לתביעה הכספית, ופסק דין שחייב הנתבע בפינוי בתוך 45 יום. 

10. יצויין כי ראשית, היה על ב"כ הנתבע להתייצב משדחיתי בקשתו.שנית גם כשלא מקבל צד החלטה בבקשת דחיה שהגיש הרי עליו לברר ההחלטה;ואם נדחתה הבקשה או באין החלטה - עליו להתייצב.

11. ב 31.7.11 הגיש ב"כ הנתבע בקשה דחופה לביטול פסה"ד ועיכוב הליך הפינוי. נעתרתי לעיכוב זמני עד למתן החלטה בבקשה זו.  לבקשה לביטול צירף הנתבע הסכם שכירות הנושא תאריך 1.6.10 ותקופתו עד 31.5.12.

12. ב"כ הנתבע אינו מתכחש לכך שהדיון נקבע במעמדו ונרשם ביומנו. אלא שמאז רכש יומן חדש וביקש ממזכירתו להעתיק אליו את כל מועדי הדיונים. אלא שהמזכירה (שתצהירה צורף) טעתה ורשמה בשגגה ביומן החדש את מועד הדיון של ה 14.7 ב 14.8 (תקופת פגרה).